בן המלך והתרנגול - בשביל להעלות נשמה, צריך לרדת אליה!
סיפר רבי נחמן מברסלב: מעשה שהיה בבן מלך, שהחליט יום אחד שהוא תרנגול הודו! מה עשה? הוא התגולל לפתע על רצפת הארמון מתחת לשולחן האוכל, וגורר לשם חתיכות לחם ועצמות שמצא שם. ולא רק זאת אלא שהתעקש גם שלא ללבוש עוד את בגדיו. כי תרנגול, הוא אמר, אינו לובש בגדים… וכך ישב לו, עירום ועריה, מתחת לשולחן האוכל בארמון, וליקט פירורים וחתיכות בשר שנפלו לרצפה משיירי הסעודה… המלך ביקש נפשו למות מרוב צער ובושה. הוא קיווה לראות את בנו מתבגר וקונה לו שם בארץ, כיאה לבן מלך, והנה אחוז הוא בשגעון נורא! ומי יודע לאן זה עלול להתפתח?!
קרא המלך לרופאיו וחכמיו, וביקש מהם עצה מה לעשות, כדי לרפא את בן המלך שיצא מדעתו ומהלך עליו אימים בהתנהגותו הבלתי נסבלת. ניסו הפסיכולוגים לדובבו מתחת לשולחן, והפסיכיאטרים בתרופותיהם, אך ללא הועיל. בן המלך בשלו: "אני תרנגול הודו, ואין כל מוזרות בהתנהגותי, שכן כך מתנהגים תרנגולי הודו: מסתובבים ללא מלבוש לגופם, ומטיילים תחת לשולחנות ומלקטים פירורים".
לאחר שהתייאשו כולם מלרפאתו, בא חכם אחד מעיר רחוקה, ואמר למלך שיש באפשרותו לרפא את בן המלך לחלוטין. המלך מרוב יאוש, הרשה לו לטפל בבנו, בחושבו שבין כה וכה לא יעלה ולא יוריד מחומרת מצבו. מה עשה החכם? פשט גם הוא את בגדיו, והתיישב מתחת לשולחן ליד בן המלך, והחל גם הוא מלקט פרורים ועצמות…
בן המלך נעץ בו עיניים תמהות ושאלו: "מי אתה? מה אתה עושה פה?" השיבו החכם: "ומה אתה עושה פה?" "אני תרנגול הודו!" השיב לו בן המלך. "גם אני תרנגול הודו" השיב לו החכם "מה רק לך מותר להיות תרנגול"?!… קיבל בן המלך את דבריו, שהרי לכל אחד מותר להיות תרנגול… עברו ימים, חלפו שבועות, ושניהם התרגלו זה לזה, אכלו יחד מאותו אוכל, ישבו מתחת לאותו שולחן ללא בגדים, ובין שני "תרנגולי ההודו" נוצר קשר אמיץ.
כעת, הבין החכם שהגיעה העת להתחיל בפעולה ממשית. הוא רמז לסובבים להשליך שתי כותנות מתחת לשולחן, ואמר לבן המלך התמהה: "מה רק לבני אדם מותר ללבוש כתונת גם לתרנגול מותר"… לבש החכם את הכתונת, ובן המלך, שהשתכנע מהטיעון ה"הגיוני", לבש אף הוא את הכתונת. לאחר זמן שוב רמז החכם, והשליכו אליהם מכנסיים ללבוש. ושוב, גם כעת, לבש החכם את המכנסיים, ולתמיהתו של בן המלך השיב: "מה אי אפשר להיות תרנגול עם מכנסיים?!"…
ושוב קיבל בן המלך את הטיעון, ולבש אף הוא מכנסיים. וכך במשך הזמן, לבש בן המלך בגד אחר בגד, בלי כל התנגדות. לאחר זמן שוב רמז החכם לנוכחים להניח לפניהם מאכלי אדם בצלחת. כשהניחו לפניהם, החל החכם לאכול מהצלחת, ולבן המלך התמה השיב בטיעון המנצח: "וכי רק לבני אדם מותר לאכול מן הצלחת? גם לתרנגול מותר!" ושוב, קיבל בן המלך את הטיעון והחל גם הוא לאכול איתו. כאן הגיע אחד השלבים הסופיים לקראת ריפויו המוחלט. כעבור זמן מה, פנה החכם אל בן המלך וביקשו – מכוח אותם טיעונים – לשבת עמו על כסא ליד השולחן.
ומכאן לא ארכו הימים עד שהחזירו לכל מסלול החיים התקינים, ומבלי שיחוש בכך, הפך אט אט בן המלך מ"תרנגול הודו" לאדם נורמאלי המתפקד כהוגן.
לסיכום: בשביל להרים יהודי משפלות, צריך קודם להביט אליו בגובה העיניים, כדי שיוכל לסמוך עלינו, ויקבל מאיתנו שבעתיים
